טאהא נ' צ'מפיון מוטורס (ישראל) בע"מ

פסק דין

בפני תביעה כספית. התביעה היא לפיצוי בגין ירידת ערך ובגין ראשי נזק נוספים עקב טענתו של התובע לקיומה של חלודה בשני מוקדים ברכבו, האחד במוקד האחורי ימני והאחר בגג וזאת ברכב הנמצא באחריות היבואן הנתבע, וכאשר המדובר בנזק חלודה שנובע לטענת התובע מפגם בייצור.

הנתבעת לקחה אחריות לגבי הנזק במוקד האחורי ימני ובסופו של דבר תיקנה את הרכב. התיקון בוצע עפ"י מסמכים שהוצגו לי במאי 2009 ולמעשה לאחר תיקון זה לא היה כל מקום לטעון לירידת ערך. ההסתמכות של התובע על השמאי הומיה אינדי שלפיו מדובר בירידת ערך אותה מחלק השמאי בחוות דעתו ל-4,000 ₪ עבודות ו-9,900 ₪ ירידת ערך בגין החלודה האמורה, לא היה במקום, גם לאור העובדה שהרכב תוקן הלכה למעשה וגם לאור המכירה של הרכב אשר נמכר בסופו של דבר בתאריך פברואר 2010 בסכום שהתברר שהינו בסך הכל 3,000 ₪ פחות ממחיר מחירון, דהיינו, הרכב נמכר בתאריך 28.2.10 בסכום של 178,000 ₪ כולל מע"מ כאשר על פי המחירון של הרכב המחיר שלו בתקופה הרלוונטית היה 171,000 ₪ פלוס תוספת של 10,000 ₪, דהיינו, 181,000 ₪, מדובר בהפרש של 3,000 ₪.

האזנתי רוב קשב לחקירתו של השמאי הומיה אינדי, אשר נחקר במסגרת קדם משפט מורחב אשר שימש דיון סופי, ולא מצאתי כל הצדקה בנסיבות העניין לקבל את העמדה שיש לפסוק בנוגע למוקד הימני אחורי ירידת ערך כלשהי. ראשית, הנתבעת לקחה אחריות והנושא הוסדר כפי שניתן להתרשם בתמונות מפורשות שצולמו ע"י השמאי הנגדי גורביץ. שנית, השמאי גורביץ הציע בחוות דעתו להאריך את מועד האחריות ככל שהתובע חושש שתופעת החלודה תחזור. שלישית, בפועל הרכב נמכר בסכום שאינו משקף ירידת ערך בגין החלק הימני אחורי ואין ספק איפוא שהנושא הוסדר לשביעות רצונם המלאה של כל הצדדים.

אוסיף ואומר, שמדובר ברכב שהפנייה ליבואן – הנתבע נעשתה לאחר שנתיים שהרכב היה בעבודה, וקבלת האחריות ע"י היבואן בניגוד לאמור ע"י התובע, נעשתה בזמן סביר באופן שהרכב תוקן במאי 2009 ובכך למעשה נסתיים העניין. אין כל הצדקה לפסוק ירידת ערך בגין המוקד האחורי ימני.

המחלוקת מתמקדת אפוא בגג, כאן הסתמך התובע בעצמו ללא שימוש בחוות הדעת של השמאי הינדי מטעמו על חוות דעתו של השמאי גורביץ מטעם הנתבעת. השמאי גורביץ חילק את חוות דעתו לשני חלקים, בחלק ראשון טען, כי נזקי חלודה שהיו על הגג מקורם בפגעים חיצוניים ולכן אין אחריות יצרן, ובשני מקומות טען כי מדובר בפגמים שניתן לראות בהם פגם ביצור שכן הם באים מבפנים החוצה ובעניין זה סבר כי יש לתת ירידת ערך מידיתית של 3% אותה העריך בסכום של 3,300 ₪.

אני סבור שחוות דעתו הייתה אמינה וסבירה ועמדה במבחן החקירה הנגדית לגמרי ולכן יש לקבל ולפסוק ירידת ערך של 3,300 ₪ בלבד עקב החלודה במוקד שעל הגג. יש לציין, כי הסכום האמור עולה בקנה אחד גם עם הסכום שבו נמכר הרכב בפועל ב-2/10 שעה שהלכה למעשה נמכר הרכב האמור בסכום של 3,000 ₪ פחות ממחיר מחירון, שזה פחות או יותר הסכום אליו מתייחס השמאי גורביץ. אמנם נעשה ניסיון לבוא ולטעון שיש לבחון את המכירה של הרכב על רקע גורמים נוספים, ומכל מקום דווקא המכירה של רכב מסחרי מהסוג הזה בהפרש של 3,000 ₪ בלבד, מעיד על העדר קיומה של ירידת ערך ואולם, סברתי כי אין לקבל טיעון זה והמשמעות היא שהסכום הנפסק יהיה 3,300 ₪ בגין ירידת ערך בלבד.

משכך אני עובר לדון בראשי נזק נוספים:

בכתב התביעה ציין התובע ראשי נזק עקיפים נוספים הכוללים עוגמת נפש – 5,000 ₪.

הוצאות שמאי – 1,074 ₪.

השבתת הרכב ליומיים – 2,000 ₪.

אתייחס לכל ראש נזק:

ראשית, משהוברר שלא קבלתי את חוות הדעת של השמאי מר אומיה הינדי, אשר העיד בביהמ"ש ולמעשה התייחס לנזק במוקד האחורי בלבד ללא שום התייחסות לנושא הגג, אינני סבור שיש לראות בסכום ששולם לו בגדר הוצאות משפט ואני דוחה דרישה זו של התובע.

לגבי עוגמת נפש, אין המדובר בתיק שיש לפסוק בו עוגמת נפש. הנתבעת פעלה באופן סביר, קיבלה את עמדת התובע ב- 5/2009 לעניין תיקון החלק האחורי בנושא החלודה ואף נכונות מצידה באמצעות חוות דעת השמאי גורביץ, להאריך את מועד האחריות. הנתבעת סברה, כי בנושא הגג אין לקבל את כל עמדתו של התובע לעניין החלודה. עמדתה זו הייתה סבירה ובסופו של דבר אף היא התקבלה בביהמ"ש.

אשר על כן, אין סיבה לפסוק עוגמת נפש.

לגבי השבתת הרכב ליומיים – אני נכון לקבל את עמדת התובע, כי העובדה שהצטרך להביא את הרכב פעמים, ואין על כך מחלוקת, לצורך תיקון ובדיקה ע"י הנתבעת, גרם להשבתה של הרכב המשמש כרכב הסעות.

מדובר בנזק מיוחד שיש להוכיח אותו בראיות והתובע לא הביא כל ראיה לתמיכה בטענה שלו כי מדובר ב- 1,000 ₪ ליום הפסד הכנסה בגין אי השימוש ברכב.

אני סבור, כי ראוי לפסוק בנסיבות העניין, עפ"י השיטה הגלובאלית, שכן אני נכון לתת אמון שהיה כאן הפסד מסוים ולא נעלמה מעיני טענת הנתבעת, כי בפועל לא הוכח באיזה סכום מדובר וכי גם יכול להיות שמדובר ברכב שעבד בהפסד.

אני סבור שפסיקה של 800 ₪ בראש נזק זה, בגין אותם יומיים, נראית סבירה וזה גם הסכום הנפסק.

אשר על כן, הסכומים הנפסקים עפ"י פסה"ד הינם כדלקמן: